תנ"ך מבואר

1 מַשָּׂא מוֹאָב; כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה, כִּי, בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר־מוֹאָב נִדְמָה׃
2 עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי; עַל־נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל, בְּכָל־רֹאשָׁיו קָרְחָה, כָּל־זָקָן גְּרוּעָה׃ 3 בְּחוּצֹתָיו חָגְרוּ שָׂק; עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל יֹרֵד בַּבֶּכִי׃
4 וַתִּזְעַק חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, עַד־יַהַץ נִשְׁמַע קוֹלָם; עַל־כֵּן, חֲלֻצֵי מוֹאָב יָרִיעוּ, נַפְשׁוֹ יָרְעָה לּוֹ׃ 5 לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק, בְּרִיחֶהָ עַד־צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה; כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית, בִּבְכִי יַעֲלֶה־בּוֹ, כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם, זַעֲקַת־שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ׃
6 כִּי־מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ; כִּי־יָבֵשׁ חָצִיר כָּלָה דֶשֶׁא, יֶרֶק לֹא הָיָה׃ 7 עַל־כֵּן יִתְרָה עָשָׂה; וּפְקֻדָּתָם, עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם׃
8 כִּי־הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת־גְּבוּל מוֹאָב; עַד־אֶגְלַיִם יִלְלָתָהּ, וּבְאֵר אֵילִים יִלְלָתָהּ׃ 9 כִּי מֵי דִימוֹן מָלְאוּ דָם, כִּי־אָשִׁית עַל־דִּימוֹן נוֹסָפוֹת; לִפְלֵיטַת מוֹאָב אַרְיֵה, וְלִשְׁאֵרִית אֲדָמָה׃

מואב
1 נבואה על מואב: בלילה אחד בא אסון על עָר שבמואב והיא הושמדה. בלילה אחד בא אסון על קִיר שבמואב והיא הושמדה.
2 בני מואב עלו למקדשם, תושבי דִיבוֹן הלכו לבכות במקומות הפולחן. מואב מייללת על נְבוֹ ועל מֵידְבָא. הראשים מגולחים וכל הזקָנים גזוזים, 3 ברחובות לבושים האנשים בגדי אבל, על הגגות ובכיכרות כל העם מיילל ומזיל דמעות.
4 תושבי חֶשְׁבּוֹן ואֶלְעָלֵה זועקים, קולם נשמע עד יַהַץ, על כן זועקים לוחמי מואב בפחד, נפשם רועדת. 5 לבי זועק על מואב. אנשיה ברחו עד צוֹעַר, עד עֶגְלַת שְׁלִישִׁיָה. אכן בדרך העולה ללוּחִית הם עולים ובוכים, אכן בדרך חוֹרוֹנַיִים נשמעת זעקה גדולה של כאב.
6 מֵי נִמְרִים הפכה לשממה – העשבים יבשו, הדשא הפסיק לצמוח, הצמחייה נעלמה. 7 לכן הם נושאים לנחל העֲרָבִים את הרכוש ואת האוצרות שצברו.
8 הזעקה מקיפה את כל ארץ מואב, היללה מגיעה עד אֶגְלַיִים ועד באר אֵלִים. 9 מֵי דִימוֹן התמלאו דם אך אכה את דימון עוד יותר, אביא אריות על הניצולים ממואב ועל שארית תושבי הארץ.