תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק סג

1 מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה, זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ; אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ׃
2 מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ; וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת׃
3 פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי, וּמֵעַמִּים אֵין־אִישׁ אִתִּי, וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי, וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי; וְיֵז נִצְחָם עַל־בְּגָדַי, וְכָל־מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי׃ 4 כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי; וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה׃ 5 וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר, וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ; וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי, וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי׃ 6 וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי, וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי; וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם׃ {ס}


7 חַסְדֵי יהוה אַזְכִּיר תְּהִלֹּת יהוה, כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר־גְּמָלָנוּ יהוה; וְרַב־טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר־גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו׃ 8 וַיֹּאמֶר אַךְ־עַמִּי הֵמָּה, בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ; וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ׃ 9 בְּכָל־צָרָתָם לֹא (לוֹ) צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם; וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם׃ 10 וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ; וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם־בָּם׃

11 וַיִּזְכֹּר יְמֵי־עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ; אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם, אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ, אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ׃ 12 מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה, זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ; בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם, לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם׃ 13 מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת; כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר לֹא יִכָּשֵׁלוּ׃ 14 כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד, רוּחַ יהוה תְּנִיחֶנּוּ; כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ, לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת׃ 15 הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה, מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ; אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ, הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ׃

16 כִּי־אַתָּה אָבִינוּ, כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ, וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ; אַתָּה יהוה אָבִינוּ, גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ׃ 17 לָמָּה תַתְעֵנוּ יהוה מִדְּרָכֶיךָ, תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ; שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ, שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ׃ 18 לַמִּצְעָר יָרְשׁוּ עַם־קָדְשֶׁךָ; צָרֵינוּ בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ׃ 19 הָיִינוּ, מֵעוֹלָם לֹא־מָשַׁלְתָּ בָּם, לֹא־נִקְרָא שִׁמְךָ עֲלֵיהֶם; לוּא־קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ, מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ׃
יום נקמה
1 מי זה בא מאֱדום, בבגדים אדומים מבָּצְרָה? מי זה שלבושו מהודר והוא נע בכוחו הרב? "זה אני המקיים את הבטחותיי וכוחי רב להושיע".
2 מדוע לבושך מוכתם באָדום ובגדיך דומים לבגדי דוֹרֵך ענבים בַּגַת?
3 "בגת דרכתי לבדי ומהעמים לא היה אתי איש. דרכתי עליהם בכעסי, רמסתי אותם בזעמי והדם שלהם ניתז על בגדיי, ואת כל בגדיי לכלכתי. 4 החלטתי על יום נקמה, שנת הגאולה שלי באה. 5 הבטתי ולא היה מי שיעזור, השתוממתי שלא היה מי שיתמוך, לכן הושעתי בכוחי וזעמי תמך בי. 6 רמסתי עמים בכעסי, גרמתי להם להשתכר בזעמי ואת דמם שפכתי לארץ". חסדי ה' לעמו
7 את חסדי ה' אזכיר ואת תהילותיו, את כל מה שעשה למעננו ה', את טובו הרב לבני ישראל, את מה שעשה למענם ברחמיו ובחסדיו הרבים. 8 הוא אמר: "הרי הם עמי, בנים שלא יבגדו", והיה למושיע שלהם. 9 בכל הצרות שלהם סבל אִתם והמלאך העומד תמיד לפניו הושיע אותם. באהבתו וברחמיו גאל אותם, לקח אותם ונשא אותם מאז העָבר הרחוק. 10 אבל הם מרדו והעציבו את רוח קודשו, לכן הפך לאויב שלהם. הוא נלחם בהם.
11 עמו זכר את העבר הרחוק, את ימי משה: "איפה מי שהעלה אותם מהים עם רועי הצאן שלו? איפה מי ששם בהם את רוח קודשו, 12 שתמך במשה בכוחו הנפלא, שחצה לפניהם את המים כדי לפרסם את שמו לעולם?! 13 איפה מי שהוליך אותם על קרקעית הים כמו סוס שהולך במישור והם לא נפלו?! 14 כמו בהמה היורדת אל הבקעה הובילה אותם רוח ה' אל המנוחה, כך הובלת את עמך ופיארת את שמך. 15 הבט משמים ומהמשכן הקדוש והמפואר שלך ורְאה. איפה אהבתך העזה ומעשיך הגדולים? התאפקת, לא ביטאת את רגשותיך ורחמיך כלפינו.
16 "הרי אתה אבינו! אברהם אינו מכיר אותנו וישראל אינו עוזר לנו אבל אתה, ה' אבינו, גואלנו מאז ומתמיד. זה שמך. 17 למה אתה גורם לנו לסטות מדרכיך? למה אתה מקשה את לבנו ומונע מאתנו לכבד אותך? שוב אלינו למען עבדיך, למען השבטים השייכים לך! 18 לזמן קצר כבשו אויבינו את העם שמוקדש לך, רמסו את מקדשך. 19 עכשיו אנחנו כמו עם שמעולם לא משלת בו, כמו עם שאינו שייך לך. הלוואי שתקרע את השמים ותרד! אז ירעדו ההרים מפניך.